עינב ואח' נ' דומיקאר בע"מ

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 23.10.2010 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק שארעה התאונה בין רכב מבוטח התובעת לבין רכב בבעלות הנתבעת. השאלה שבמחלוקת נסובה סביב שאלת זהות הנוהג ברכב הנתבעת בעת התאונה, וכפועל יוצא מכך, קיומו של כיסוי ביטוחי.

בפתח הדיון ביקשו הצדדים לתקן את כתב התביעה, באופן שיימחק התובע 1, שהינו מבוטח התובעת, זאת משום במסגרת הליך בתביעות קטנות, שולמו למבוטח התובעת ההפסדים בגין התאונה באמצעות פסק-דין בהעדר הגנה שניתן כנגד הנתבעת.

יובהר, המדובר בפסק דין חלוט.

העיד בפני מר דני יחזקאל עינב (להלן: "מר עינב") שהינו נהג רכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת"). יוער, כי הנתבעת לא זימנה לעדות מטעמה את שוכר הרכב ו/או הנהג ברכב בעת התאונה, הואיל ומדובר בתושב חוץ.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, עת עצר רכבם מאחוריי רכב הנתבעת, לפתע החל נהג הנתבעת בנסיעה לאחור ופגע ברכב הנתבעים.

שולם למבוטח בהליך בתביעות קטנות מלוא סכום התביעה.

טענות הנתבעת מבוססות רק על טענות העד מטעם התובעת, כמו כן העיד העד שהוא לא זוכר מי נהג ברכב הנתבעת.

בטופס ההודעה של הנתבעת נרשמו פרטי השוכר כמי שנהג ברכב בעת התאונה, וכי הנתבעת לא הצליחה לבסס טענותיה בדבר הפרת חוזה ההשכרה.

לטענת ב"כ הנתבעת, הוברר שמספר הרישוי של הרכב בהליך בתביעות קטנות היה שגוי, ועל כן לא התגוננה הנתבעת.

בטופס ההודעה מטעם התובעת לא הומצאו פרטי הנהג ברכב הנתבעת.

זאת ועוד, לשיטתו, נהג הרכב בעת התאונה לא היה מורשה עפ"י תנאי החוזה לנהוג ברכב, ועל כן מבקש להתנער מהאחריות לתאונה.

בתגובה השיב ב"כ התובעת, כי המדובר בעדות שמועה העולה מתוך טופס ההודעה, וכי נהג התובעת לא זוכר כי מסר את פרטי הנהג לידי מי מנציגי הנתבעת.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – האם עלה בידי הנתבעת להוכיח טענתה בדבר זהות הנוהג ברכב בעת התאונה, שאינו שוכר הרכב הרשום בחוזה השכירות, ומשום כך אין הנתבעת אחראית לקרות התאונה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ואת העדות של נהג רכב התובעת, ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, השתכנעתי לקבל את התביעה במלואה.